image image image image image image image image
גארנט בוצ'ארט, "על אתיקה וקולנוע תיעודי: אמת ממשית ומעשית" לו היו אנשי התיאוריה הקולנועית מסכימים שבלב הדיונים העכשוויים על אתיקה בקולנוע התיעודי עדיין עומד המושג אמת, ייתכן שהיה טעם להצביע על אמת אחת לפחות של הפרויקט הזה: אופן הפנייה החזותי, שדומה לַמבנה של התפיסה החושית. תפקידה של הראייה בתיווך בין הממשי ובין המציאות הוא אולי האמת האחת והיחידה של הקולנוע התיעודי. אין ספק שאלמלא אופן הפנייה החזותי לא היה קולנוע תיעודי, כי לא היה מה לראות.
אתיקה דוקומנטרית בבואנו לדון ב"אתיקה דוקומנטרית" נשאלת השאלה אם קיימת הצדקה לקיומו של מושג זה בנפרד ובמובחן מ"אתיקה קולנועית". האם אתיקה של קולנוע דוקומנטרי שונה מאתיקה של קולנוע עלילתי? האם אתיקה תלויה בפורמט? בז'אנר? בזרם קולנועי? בפרקטיקת עבודה? האם יחסי עובד-מעביד שמתקיימים בין במאי לבין שחקניו בקולנוע עלילתי משחררים אותו ממחויבות אתית, שקיימת בינו לבין מצולמיו במסגרת קולנוע תיעודי?
סיפור סגור – דילמות פתוחות הדעה המקובלת נוטה לראות בסרט התיעודי מסמך החושף מציאות, ומציג אמת. עם זאת, אופן שיקופה והצגתה של המציאות – וכן שיקוף האמת "המגולמת" בה – כרוך בשורה של החלטות המחייבות בחירה בין שיקולים שונים. השיקולים הם תוצאה של מחויבויות שונות שאִתן הבמאי מתמודד, מחויבויות הנוגעות כמעט בכל היבט של עשייתו הקולנועית. המאמר מבקש לדון בהתמודדות זו, תוך הצגת אוסף דילמות מקצועיות העולות מתוך סרטו התיעודי של מיכה ליבנה סיפור סגור (2015). כמו כן, המאמר ינסה לתאר את המחיר ששילם ומשלם הבמאי בגין הכרעותיו, וכיצד הן משפיעות על תפקודו כיוצר קולנוע תיעודי וכאדם החי בתרבות וחברה מסוימות.
"איש אחד כאילו כרגיל" הפילוסופיה מתחילה באי-נחת. אדם מהרהר על חייו ממעוף הציפור, ולפתע אינו שוקל מה עליו לעשות מחר, אלא מה לעשות בכלל, מהי תכלית החיים, ולמען מה ראוי לחיות אותם. אדם מתבונן על המזלג שבאמצעותו הוא אוכל את ארוחת הצהריים השגרתית שלו, ולפתע החפץ שבידיו מפסיק להיות מזלג והופך להיות עצם בעל תכונות, מושא למחשבה, ובכל אופן, מופשט משימושו הקונקרטי.
תיעוד עצמי בעידן הסלפי: מרחב אתי חדש אור, בחור מתולתל כבן 25, מכוון את המצלמה אל עצמו. הוא יושב ליד השולחן בחדרו שבבית הוריו. אימא שלו מביאה לו קערת מרק. הוא מעמיד פני אוכל אבל כשהיא יוצאת, הוא שופך את המרק לשקית ניילון ויוצא מהבית. זה לא הסוף: אור מזייף מסמכי קבלה ללימודים בחו"ל ומקבל מאביו צ'ק שמן. את הכסף הוא שולח בחשאי לבית חולים בתאילנד, שם יעבור ניתוח לשינוי מין.
על הצורך בהתגלות, תרתי משמע בשנים האחרונות מתגברת התופעה של חשיפה אישית על פני המסך, הן בתוכניות ריאליטי, והן בסרטים שמתעדים את הגיבור במערומיו, הפיזיים כמו גם הנפשיים. עולם האינטרנט מעצים את המציאות הזו עד בלי גבול. כשאני ניגשת לבחון ולהבין את התופעה, נראה לי שהיא נובעת משני צרכים – הראשון הוא הצורך האישי של היחיד לחוש שהוא נוכֵחַ בעולם, יתרה מכך, שהוא מטביע בו חותם, והשני הוא הצורך העמוק של האנושות באשר היא לחשוף את מעטה הסוד שעוטף את קיומה.
עדויות – חלק א כל סרט שעשיתי הציב אותי בפני שאלות אתיות סבוכות ושונות זו מזו, את רובן פתרתי ביני לביני במהלך העשייה. אבל התסכול, הכאב והתובנות שליוו את עשיית לב הארץ (2001) הגדירו מחדש את גבולותיי כדוקומנטריסטית.
keren  4 2 pais-small icon1 icon2